הקו החם של נר-אנון: 050-5845886

קבוצות תמיכה למשפחות של מכורים

בלוג מחשבות והרהורים

חברי נר-אנון מוזמנים להצטרף לכתיבה בבלוג ולשתף את המבקרים באתר בכוחם, ניסיונם ותקוותם.
אנא שילחו את הקטעים לכתובת המייל info@nar-anon.org.il

 

רוצה לשתף

 שלום,

רוצה לשתף. כבת לאב אלכוהוליסט היום עם אלצהיימר בגיל 86.  אמא בת 80 אשת אלכוהוליסט מנותקת מהמציאות. לא שואלת על חיי.
 
קשה לי פתאום. אני תפילה שבימי אלול. אבאלה שבשמים ינקה את ליבי ויחדש לי לב חדש ושמח ונקי לשנה הבאה. שאת כל הכובד בלרצות לקבל אהבה והבנה, במקום לרצות לקבל מבן הזוג. אשתדל אני לתת, אני  להיות קשובה, לשתף בדיבור בטלפון עם חברי התכנית.
 
ח.
המשך קריאה



מצגת אודות נר-אנון


המשך קריאה



דוברת בפגישה פתוחה

בס"ד

ערב טוב חברות  יקרות – שמי אביבה ואני אימא של מכור שעושה דרך. וגם אני עושה דרך.
 
לפני שאספר לכם מה עשה לי נר-אנון, אני רוצה להודות על שהזמנתם אותי להיות דוברת היום. אני פעם ראשונה דוברת בפגישה פתוחה והאמת? ממש מתרגשת...
 
תודה על ההזדמנות שניתנת לי להחזיר, ולו במקצת, את כל הטוב שקיבלתי במשך השנים במפגשים כל שבוע מהחברות, אשר שיתפו אותי בניסיונן, כוחן ותקוותן.
המשך קריאה



העברת הבשורה בבית הסוהר חרמון יולי 2015

רונית ואני, חברות בקבוצת חיפה, הוזמנו ונסענו ביום חמישי 9.7.2015 להעביר את הבשורה בבית הסוהר חרמון כחלק משבוע אירועים בנושא "התמכרות" שהתקיים שם.

מכיוון שלא היה מספיק מקום להכיל את כל האסירים באולם אחד. נתבקשנו לדבר בפני שתי קבוצות אסירים. נכנסנו לאולם הראשון שבו התקבצה קבוצה גדולה של אסירים (ביננו, רעדתי מפחד מהמחשבה לדבר מול כל כך הרבה אנשים), ישבנו מולם וסיפרנו על עצמנו כהורים למכורים ועל ההחלמה שלנו בנר-אנון. לא אצליח לתאר במילים את ההתרגשות הרבה שחשנו ואת קבלת הפנים החמה שקיבלנו מצוות בית הסוהר ומהאסירים שהגיעו להקשיב לנו. סיפרנו את הסיפור שלנו ולאחר מחיאות כפיים לבביות, האסירים שאלו אותנו שאלות והיה מאוד מרגש, כי דרכם יכולנו להרגיש שאכן עשינו דרך ארוכה בהחלמה שלנו בנר-אנון. כמו שאסיר אחד אמר: "הייתי מת שההורים שלי יגיעו לקבוצה שלכם".
 
המשך קריאה



יונית, תלוית יתר, שנה וחצי בתוכנית

בחרתי אותו כי ראיתי בו מידות טובות, ורציתי בו. עד היום כשאני רואה אותו, אני מבינה תמיד למה אני בוחרת בו בכל בוקר מחדש.

התחתנו. החיים היו מלכודת דבש. אפ'ס אנד דאונ'ס. ברמות הכי קיצוניות. פינוקים, הפתעות והשקעות, מול התקפי זעם ועלבון מחרידים. הוא היה מרצה, ואז מתנגח. זה היה אסון וששון ביחד.
 
חוסר יציבות ברמה הכי מכאיבה שיכולה להיות. היה לנו הכי טוב, והכי רע. הכי מזוקק והכי תהום. זה היה הכי מרגיע ובטוח, והכי פחד שאפשר למשש אותו. במילים אחרות, זו אני, זה החיים שלי דאז, שחור או לבן. אין אמצע. אין גווני ביניים. אני מבינה שהייתי מסוגלת להרגיש רק כשזה היה מופיע בעוצמות מאוד גבוהות ומטלטלות, מן סף סיבולת רגשי גבוה מאוד מאוד שכזה. חולני, כמו מישהו שנשרף, כי אין לו מנגנון כאב לחוש את תחילתה של כוויה. הייתי בלתי חדירה, בלתי פגיעה, פלדה. שום דבר לא נגע בי. היום אני יודעת שכל פעם שמשהו נגע בי, ברחתי לסם המוכר והידוע, מרתון סדרות, שופינג חוצה ערים, שימוש במניפולציות מילוליות ומעשיות במטרה לדלג על העיקר והישיר, ועוד. פשוט ברחתי משם, עם הרבה כאוס וחוסר שפיות פנימיים והרבה סדר ו"שליטה", כלפי חוץ.
 
המשך קריאה



תפריט

התחברות

שם משתמש:

סיסמה:


שכחת את פרטיך?

רישום לאתר
קישורים
יצירת קשר

קו חם: 050-5845886

דואר אלקטרוני:
info@nar-anon.org.il


תפילת השלווה

אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים". אמן

כל הזכויות שמורות © נר-אנון. הקמת האתר: וובלי.נט