logo_1_0
נר-אנון
קבוצות תמיכה למשפחות וחברים של מכורים
   אפריל 2020   

גיליון שני
 
  חברותא יקרה  

ממשיכים לפרסם את סיפורה של בלאנש בהמשכים, בכל שבוע, במשך חודש אפריל. השבוע, הפרק השני.

אנו מחכים לתגובות, שיתופים, וחוויות מהימים האחרונים. 
השבוע מפרסמים שיתוף של א׳ מירושלים. תודה לך א׳ על שפתחת את ליבך ושיתפת אותנו.

אוהבת,
ורד, ועדת העלון של נר-אנון


 

 

 שיתוף בהמשכים 
     ׳שמי בלאנש ואני חברת אל-אנון׳     
here

 

 

 




     פרק שני
 

 


לימודים במכללה נחשבו מותרות, ולא היו שום מותרות בחיינו רק סיפוק הצרכים הבסיסיים. כשסיפרתי לאמא שלי שהתקבלתי למכללה בטקסס היא אמרה לי שני דברים. אחד, תצטרכי לממן את זה בעצמך. השני, אם תלמדי בטקסס כנראה תישארי שם כי בטח תתחתני עם טקסני והם לא עושים רילוקיישן. מה פתאום? גיחכתי. אבל זה בדיוק מה שקרה בסופו של דבר. לפני כמה שנים היו לנו בטקסס מושל וסגן מושל שהודו שהם אלכוהוליסטים בהחלמה, בעלי אמר שזה מאפשר לכל תושבי טקסס להתאים להיות חברים באל-אנון, כולנו הושפענו ממחלת ההתמכרות... :)

לא יצאתי לדייטים עם מי ששתה אלכוהול. בזמנו במכללה היתה מדיניות של התנזרות. אם שתית נשלחת הביתה, פשוט כך. התחתנתי עם צ׳ארלס אהוב ליבי מהמכללה. שימוש הוא רק סימפטום של מחלת ההתמכרות. אמרתם לי שאם היתה לו שחפת אז אפילו עם הוא עדיין לא התחיל להשתעל, זה לא היה אומר שהוא לא חולה. השיעול הוא רק סימפטום של המחלה. רק בגלל שהוא לא שתה זה לא אומר שלא התחתנתי עם אלכוהוליסט. היו לנו מחלות תואמות. במשך תקופה ארוכה הזנו את ההפרעות האלו אחד בשניה. אתם אמרתם לי: אנשים חולים מתחתנים עם אנשים חולים.

גרנו 4 שנים בקרפוס כריסטי, ילדינו נולדו שם ואז עברנו לאודסה (טקסס), עיר הולדתו של בעלי. הנוף שם הוא צחיח כמו פני הירח :) אמי טענה שעברתי לסוף העולם. מעולם לא למדתי לאהוב את סופות החול או את הצחיחות, אבל התאהבתי באנשי המקום. יש לי תיאוריה, לגמרי לא מבוססת, שאנשים שחיים באקלימים קשים לא מבינים שאין מה לעשות, אז הם עושים את זה בכל זאת.

צ׳ארלס בעלי נהג להגיד שאני מסוגלת לשאול אותו שאלה, לענות עליה בעצמי ולהתעצבן מהתשובה (סתם, לא נכון). עשיתי הרבה שטויות בשנות השתיה האלה והמשכתי לעשות אותן. היתה לי עוזרת בית. כשהיא גיהצה היא צפתה בשידורים חוזרים של כדורגל בטלויזיה. היא היתה אומרת לי ״אולי הפעם הם יצליחו להשחיל גול״. וחשבתי זה בעצם מה שאני עושה, את אותם דברים שוב ושוב בציפיה שהפעם הוא יפסיק לשתות.

הגנתי עליו, חיפיתי ושיקרתי בשבילו. שיחקתי ב׳נדמה לי׳ באותה דבקות שבה הוא שתה. אהבתי אותו (מילולית) עד מוות, וגם זה היה יכול לקרות. הייתי אובססיבית כלפיו בדיוק כפי שהוא היה אובססיבי בהתמכרות שלו. נשים במערב ארה״ב מחונכות בצורה מסוימת. מצופה מאיתנו לעפעף בריסנו לפלבל בעיננו להראות את הגומות ולנפנף בחצאית, אבל יחד עם זה להיות עשויות מברזל ולהתמודד, כמו סקרלט אוהרה ב׳חלף עם הרוח׳.

בכל זאת עשיתי כמה דברים נכונים באותם שנים, מעולם לא קראתי לבעלי שיכור, פשוט לא חשבתי עליו בדרך זו. הייתי נשואה לאדם נהדר ששתה יותר מדי. לא ידעתי שהוא חולה, אבל ידעתי שהוא לא היה רוצה להיות כזה אם היתה לו אפשרות בחירה.

צריכים לזכור שבתחילת שנות ה60 היתה סטיגמה על אלכוהוליסטים. זה לא היה ׳טרנדי׳ ו׳שיק׳ להיות מכור. סלבריטאים לא הודו בכך שהיו במוסדות גמילה, ואף אחד לא היה מודע לכך שכל המשפחה פגועה וחולה. דיברתי הרבה עם רופא המשפחה שלנו. הוא אמר לי דברים שאתם הייתם אומרים לי אם הייתי מכירה אתכם בזמנו. ״את צריכה לעשות מה שטוב לשפיות שלך ולשלווה שלך ללא קשר למכור״. הוא ידע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ. הוא אמר ״הילדים שלך זקוקים להורה אחד יציב״ (טוב, ׳זקוקים׳ זה בלשון המעטה). הוא חשב שאני צריכה לחזור להוראה. הייתי מורה לפני שילדיי נולדו, אך באותם עשורים אמא טובה לא יצאה לעבודה.

אותם ימים היו קשים. לא ידענו מה הבעיה של צ׳ארלס, הוא לא היה אלים כמו אבא שלי, הוא לא נכנס לכלא או אושפז בבתי חולים כי תמיד שתה בבית, אבל ידענו שמשהו לא בסדר. הוא חיפש לעצמו פתרונות. הערכתי אותו אז ואני עדיין מעריכה אותו על כך.

יום אחד התקשרה אלי אישה שהכרתי ואמרה לי ״בעלך אלכוהוליסט, האם אני יכולה לדבר איתך?״ ואני אמרתי ״כן, בטח״ וניתקתי. חינכו אותי להיות אדיבה ומנומסת, במקרה הזה לא הייתי אדיבה ולא הייתי מנומסת. תוך דקה הטלפון צלצל שוב והיא אמרה ״אל תנתקי, אני יודעת מה עובר עליך״. מה? לא סיפרתי לאף אחד מה שעובר עלי! איך היא יודעת? התחלתי לבכות ולבכות ולא יכולתי להפסיק. זו היתה המתנה הראשונה שקיבלתי מכם, עוד הרבה לפני שהגעתי לקבוצה. אני בוכה עכשיו מתי שמתחשק לי. צ׳ארלס נהג לומר שאני מסוגלת לבכות גם כשאני קוראת את מדריך הטלפון או תפריט במסעדה. אני מתייפחת בגלל פרסומות בטלויזיה, אני בוכה כשמישהו זוכה במדלית זהב באולימפיאדה ומשמיעים את ההימנון והוא בוכה ואני בוכה. היו לי הרבה דמעות שעצרתי בעבר.

במשך חצי שנה ליוויתי את בעלי לפגישות איי.איי. אבל אם מישהו הציע לי לרדת לאל-אנון הייתי משיבה בקרירות ואדיבות ״לי אין בעיה ואני בסדר גמור, תודה״.

במכונית, בדרך הביתה מפגישה בעלי סיפר שקיבל מדליה על ניקיון של חצי שנה ואני עניתי בתמימות ״זה בסדר, אני לא אספר לאף אחד״. זה גרם לי לבחון את עצמי. אני רציתי להיות זו שגורמת לו להיות נקי, כדי שהוא יהיה חייב הכל לאהבה של אשתו הטובה. או אז הוא יהיה אסיר תודה אלי למשך כל חייו.

אז הבנתי שהוא לא הפסיק להשתמש ׳כי אמרתי לו׳, לפעמים הצלחתי לזוז מספיק הצידה כדי שהוא יוכל להפסיק להשתמש. אבל אני לא יכולה לשלוט על איך ולמה זה יקרה. סיפרתי לכם שהייתי צדקנית ומתנשאת ואני מקווה שאלוהים כבר סלח לי על כך.

יש לנו חוברת שנקראת ׳לחיות עם ניקיון׳, כתוב בה ש״ניקיון ופיכחות הם נס, אבל הם לא מבטיחים אושר״ היתה לנו תקופה קשה וסוערת של ניקיון, השנתיים הראשונות היו גרועות יותר משנות ההתמכרות הפעילה. צ׳ארלס היה נקי ופרוע, מודע מאד לפגמי האופי הרבים שלי, כבר לא הרגיש אשמה על השימוש שלו והסביר בבהירות ובתכיפות מה לא מוצא חן בעיניו אצלי. אני נאחזתי נואשות בהעמדת פנים ״אנחנו משפחה נורמלית, אצלנו הכל בסדר״. נישאתי למשפחה עם מעמד וכסף וחשבתי שאם ארד לחדרים ואהיה בחברת אותם אנשים, אאבד את מעמדי.


 
photo-150581...


בפרק הבא...


בלאנש מגיעה לאל-אנון.

 
 
photo-153353...
 
שיתוף חברת נר-אנון
 
 

שלום לחברותא היקרה,

אני נמצאת כבר קרוב ל 7 שנים בתוכנית, אסירות תודה וברוך ד' מתקדמת לאט לאט בדרך להחלמה, נשואה למכור פעיל ומתפללת שיעלה על דרך.

התרגלתי בחיי היום היום ללמוד להתנתק ולהתמקד בעצמי, אך בעקבות השינוי שחל במצבנו היום שכולנו בהסגר, אני נפגשת פיזית יותר עם בעלי, ומרגישה מתוסכלת מהמחלה שקשה לי להודות שהיא נמצאת אצלי בבית.

כשהתחלתי להרגיש לא טוב עם עצמי והפכתי יותר ביקורתית כלפי בן הזוג שלי הבנתי שמשהו אצלי לא בסדר. הייתי מתוסכלת מ"התפקוד הלקוי" של בעלי בתור אבא בפרט בימים טרופים אלה של לפני פסח והרגשתי מנוצלת, רק עובדת ועובדת מנקה ומנקה ואין כ"כ עזרה ושיתוף מהצד השני.

בשיחה עם המאמנת שלי היא החזירה אותי לשפיות ואמרה שהיא לא מבחינה בהתנהגות קיצונית ושונה מחיי היום היום הרגילים, רק שאצלי כנראה יש רפיון ברוחניות שלי, בקשר שלי עם בורא עולם ובקשר שלי עם עצמי. אכן אני לא מקפידה על חצי שעה רק לעצמי והשליטה והפגמים מיד צפים. משתדלת להתחבר לקבוצות בזום ואסירת תודה לכל המתחלקות בפגישה על הנושא "הגינות עצמית". חלקכן דיברתן ממש מגרוני! וחיזקתן אותי לחזור ולבדוק היכן החלק שלי בסיפור, כמו שמישהי אמרה "כשאני נמצאת במגרש השני ומתחילה להעביר ביקורת על מישהו אחר, אחזור למגרש שלי ואבדוק קודם את עצמי".

רציתי להאשים את "הקורונה" בהרגשה שלי ואת בעלי בתסכולים, אך אין מנוס מהאמת ובהגינות שלי מול עצמי אני טיפוס שמעמיס על עצמו יותר מדי ומתוסכלת מכך שאחרים לא מרגישים "אחריות יתר" כמוני ומתנהלים יותר באדישות...
בימים הבודדים שנותרו עכשיו לפני החג, אשתדל בזכותכן לבחון את החלק שלי, לראות מה אפשר להוריד, ולאפשר לעצמי לנוח כשארגיש בכך צורך.

אנסה להתחבר יותר לכח העליון שלי ובכך להגיע לליל הסדר עם יותר כח, רוגע והרבה אמונה ואסירות תודה.

חג שמח לכולם
אוהבת אתכן ותמשיכו לתת כח!

א. מירושלים


 
 
 
הודעות נר-אנון
 

 

 


קבוצת זום ארצית
 
אנחנו נפגשים להחלים ביחד אונליין.
פגישות נר-אנון בוידאו בכל ימי ראשון ורביעי.

כדי להצטרף לקבוצת הוואטסאפ נא ליצור קשר בהודעה עם:
אורנה 052-581-1118

 
 

 

 

 
קבוצת זום חולון
 
פגישות נר-אנון בוידאו בכל ימי שני וחמישי.

כדי להצטרף נא ליצור קשר בהודעה עם: ניקי 052-669-9400

 
 

 

 

 
קבוצת זום פתח תקווה
 
פגישות נר-אנון בוידאו בכל ימי חמישי.

כדי להצטרף נא ליצור קשר בהודעה עם: מירב 050-966-5566

 
 
 

 

 

 
קבוצת זום חיפה
 
פגישות נר-אנון בוידאו בכל ימי שני.

כדי להצטרף נא ליצור קשר בהודעה עם: רונית 050-582-8389

 
 

 

 

 
קבוצת זום רחובות ולוד
 
פגישות נר-אנון בוידאו בכל ימי רביעי.

כדי להצטרף נא ליצור קשר בהודעה עם: פרידה 050-717-9360

 
 

 

 

 
קבוצת סקייפ ברוסית
 

כדי להצטרף נא ליצור קשר בהודעה עם: פולי 050-455-7273

 
 

 

 


כל הפגישות הפיזיות של הקבוצות 
מבוטלות עד הודעה חדשה

 
נתראה אחרי שייגמר
אוהבים

 
alexa-gaul-7...

 

 

נר אנון הקו החם | 972505845886+