logo_1_0
נר-אנון
קבוצות תמיכה למשפחות וחברים של מכורים
   אפריל 2020   

פרק שלישי
 
  חברותא יקרה  

ממשיכים בפגישות זום בוידאו. כמעט בכל יום בשבוע יש פגישה באחת או בכמה מהקבוצות. חברים חדשים מתקבלים באהבה. אנחנו כאן כדי לתמוך ולעזור לכל אחד ואחת שיש להם מכור/ה בחיים.
גם השבוע נפרסם המשך (שלישי) לסיפור.
אני כמהה לתגובות, ומתגעגעת לפגישות הפיזיות.
אוהבת,
ורד, ועדת העלון של נר-אנון


 

 

 שיתוף בהמשכים 
     ׳שמי בלאנש ואני חברת אל-אנון׳     
here

 

 

 




     פרק שלישי
 

 


כמובן הגעתי לאל-אנון במצב גרוע מאד, כמו כולנו. הייתי קפואה מבחינה רגשית.

לא חשבתי על זה בזמנו כשהוא שתה, אבל במבט לאחור אני יכולה להגיד שלא יכולתי להכיל את הכאב הזה. כאילו חשבתי שלרגשות יש ברזים ופקקים וסגרתי את הברז של ׳טינה׳, ׳כעס׳ ו ׳רחמים עצמיים׳. מה שלא ידעתי עד שהגעתי לכאן זה שאני צריכה לפתוח בפניכם את ברז הרגשות שלי ולתת לכם לאהוב אותי עד שאלמד לאהוב את עצמי.

זה כואב כשמשהו שהיה קפוא מפשיר. אנחנו מגיעים לכאן עם מנגנוני הגנה כמו מכוסים בשיריון, ולי היתה חרב לא תפגעו בי חמודים! רק לאחר זמן, כשהבנתי שאני מוגנת בינכם, הפסקתי להיות עוינת והנחתי את החרב.

אני לא מציקה יותר לחברים חדשים שמגיעים עם מגננות ושיריון. נהגתי לעשות זאת -
תמשיכו לבוא! אני רוצה להיות חברה שלכם! התוכנית נהדרת! - לדעתי זה סוג של אונס רגשי, כשהם לא יצטרכו יותר את שיריון ההגנה הם ירפו ממנו. אני רק לא אוהבת להמתין עד שזה יקרה.
אז התחלתי לעבוד את התוכנית, לא בבת אחת ולא רק עם אדם אחד.

שיחה שהיתה לי עם חמוד בן 6 כשהייתי מורה:

״המחנכת של לא הגיעה היום״

״שמתי לב״ עניתי

״היא חולה בבית״

״כן״ אמרתי

״שלחו לנו מורה מחליפה״

״כמובן״ עניתי

״כשאני חולה בבית לא שולחים במקומי ילד מחליף״...

הסתכלתי על הפרצוף החמוד שלו וחשבתי ״אויש מותק, עוד יהיו רגעים שתרצה שמישהו יחליף אותך״... אף אחד לא הסכים להיות חבר מחליף באל-אנון להחלים במקומי...

אמרתם לי שלא יהיו לי תשובות עד שלא אשאל את השאלות הנכונות, ואני כבר ידעתי ה-כ-ל כשהגעתי לאל-אנון. חבל שלא הכרתם אותי אז. ״אי אפשר ללמד מישהו שיודע הכל״ אמרה החונכת שלי. מרד והתבודדות הם שלבים הכרחיים בהתפתחות שלנו, אך התבגרות בריאה מאפשרת תלות הדדית וחיבור אמיתי. אני לא מדברת על תלותיות חולנית. אלוהים עובד בחיי דרך אנשים, אז אני צריכה להקשיב לכם כשאני צריכה עזרה. אלוהים עובד בחיי גם דרך אנשים שאני אפילו לא מחבבת ולא מעוניינת להקשיב להם. אני חושבת שזה לא הוגן מצידו, אבל ככה זה. למדתי לבקש עזרה גם מרחוק. חשבון הטלפון שלי גדול במיוחד. גם אם מאוחר בלילה בטקסס, יש מי שעדיין ער בקליפורניה ואם לא שם אז בהוואי בטח יש.

אמרתם לי שלא רק שיש לי זכות אלא גם חובה לטפל בעצמי פיזית נפשית ורוחנית.

למדתי שיש כאבים שאפשר להמנע מהם, לא ידעתי את זה! החונכת שלי נהגה להגיד לי שעלי לי היות טובה לעצמי. אמרתי ״את מתכוונת שאני קודמת?״ לא, היא אמרה ״אני מתכוונת שעכשיו תורך״. היום אני מסוגלת להגיד ״עכשיו תורי״.

היא אמרה לי משהו מאד מאד חשוב: ״את לא חייבת לאהוב אף מצב שאת נמצאת בו, אבל חשוב שתאהבי את עצמך בכל מצב בו את נמצאת״. מה שאמרה עזר לי מאד ב 1980 כשעברתי גירושים כואבים מצ׳ארלס. אני לא מתחרטת על אף מילה שאמרתי או על אף פעולה שעשיתי. זה מרגיש טוב להגיד את זה ואני מאחלת גם לכם להרגיש כך.

אמרתם לי ״תיצמדי לחזקים״ וזה מה שעשיתי. התחלתי ללמוד עקרונות רוחניים ומעצימים שהיו לי קשים להבנה ולביצוע. חיפשתי תשובות ואנשים שאוכל ללמוד מחוכמתם.

שיפוטיות בעיני אחד מהפגמים הכי חמורים. מה שטוב זה שאלוהים נותן לי להתמודד עם אותם מצבים שוב ושוב עד שאבין. לשחרר אני עדיין לא עושה זאת בקלות. לעיתים אני עדיין צריכה לשחרר בכעס לפני שאני מוכנה לשחרר באהבה. לפעמים אני צריכה ללכת הצידה מבחינה רגשית למשך זמן מה לפני שאני מוכנה למסור. שחררתי בקושי, אבל עכשיו יותר בקלות מפעם.
גם הפסקתי לתרגם. אתם מכירים את זה? ״מותק, אבא שלך לא התכוון למה שאמר...״ החלטתי שהם צריכים להתמודד עם זה בדרך שלהם. ילדי היו באלאטין במשך 10 שנים ואחר כך המשיכו לקבוצת אל-אנון צעירה. בתי היתה פעילה מאד באלאטין.

יכולתי לספר לכם איך בעלי פגע בילדים שלנו, אבל הקבוצה שלי לימדה אותי להסתכל על איך אני פגעתי בהם ולא יכולתי להכיל את זה. הייתי מוכנה למות בשבילם, אבל כשהם פנו אלי לעזרה אני הייתי אומרת דברים כמו ״לא בובה, לא שמעת שום דבר אתמול בלילה, בטח היה לך חלום רע״ ״לא קרה כלום, למה אתה חושב שמשהו קרה?״ היום אני מבינה שילדים שמתייחסים אליהם בצורה זו גדלים להיות בוגרים שמטילים ספק בשפיותם, בשיקול דעתם, בחושיהם הבריאים. הייתי משנה את זה לו הייתי יכולה, אבל אי אפשר.

יש מקום מיוחד בגן עדן לכל הספונסרים באלאטין, אלוהים יברך אותם. הם עזרו לתקן חלק מהדברים האיומים שעשינו לילדנו.

בני לא כועס או מאשים אף אחד, אבל הוא חולה בדיכאון חמור ומשתק. חשבתי שזה יהרוג אותי, אבל לא מתתי מזה, הכאב הזה הגיע לרמה סבירה שאפשר לחיות איתה. אני לוקחת יום חופש מדי כמה שבועות כדי לכעוס, לבעוט ולבכות על זה. שני ילדי התחתנו והתגרשו. בתי היתה עיתונאית במשך 20 שנה, קיבלה פרסים על עבודתה ועשתה הרבה הרבה כסף.

היא היתה עורכת פוליטית ב׳ניו יורק טיימס׳ ואז הוצבה בוושינגטון. ב 1997 התקשרה אלי והודיעה שהתפטרה מעבודתה ונרשמה ללימודי דת כדי להיות כומר ב׳כנסיית האחדות׳.

אמרתי את כל הדברים הנכונים, תהיו גאים בי! אך מיד לאחר שניתקה התקשרתי לחונכת שלי ובכיתי וצעקתי וקיללתי ומה לא. כשנרגעתי שאלה החונכת ״מי גידל את הילדה הזאת בכלל? מי חינך את האישה הצעירה הזו לחמלה, לרגישות ולרצון לעזור לזולת?״ ״אבל היא מוותרת על כל כך הרבה...״ עניתי. היא בסדר גמור הבת שלי, באמת. לילדים שלי יש את כל הבעיות שמוצאים בילדים של מכורים, אבל הם תמיד ידעו לאן לפנות כדי לבקש עזרה.

 
 
photo-150581...




בפרק הבא...


תקווה למחר, הפרק האחרון.

 
photo-153353...
 
הודעות נר-אנון
 

 

 


קבוצות זום
 
אנחנו נפגשים להחלים ביחד אונליין.
 
איך עושים את זה - 

כדי להצטרף לקבוצות נא ליצור קשר בהודעה עם:

תל אביב ימי ראשון ורביעי, אורנה 052-581-1118


חולון ימי שני וחמישי, ניקי 052-669-9400

פתח תקווה ימי חמישי, מירב 050-966-5566

חיפה ימי שני, רונית 050-582-8389

רחובות ולוד ימי רביעי, פרידה 050-717-9360


פגישות סקייפ ברוסית פולי 050-455-7273
 
 

 

 


כל הפגישות הפיזיות של הקבוצות 
מבוטלות עד הודעה חדשה

 
נתראה אחרי שייגמר
אוהבים

 
 
 
 
alexa-gaul-7...

 

 

נר אנון הקו החם | 972505845886+