header
header
חברותא אהובה
לפני כחודש נפגשנו, ועדת הקמת הכנס השני של נר-אנון ״כוחה של נתינה״, כדי לסכם וליישם את כל הסידורים והמטלות לכנס המתקרב.
זה היה מפגש שמח, קולני ויעיל.
השתתפו בו חברות חדשות וותיקות, מכל רחבי הארץ ומקבוצות נר-אנון השונות.
בתוך הרעש וההמולה של מפגש החברותא הצלחנו לחלק את העבודה ביננו ולקדם עיניינים רבים.

בימים אלו של חשבון נפש של הצעד העשירי (ובדרך כלל בתקופת החגים) אני חווה נפילה בהרגשה, מתנהלת על חצי קלאצ׳. אני עושה חשבון נפש אישי, ובחשבון הזה הסכום הוא תמיד אחד. אני יודעת שאם לא אכניס כח גדול ממני למשוואה, המחשבות שלי יסתובבו במעגלים ויחזרו להאשמה עצמית ולרחמים עצמיים. נר-אנון לימדה אותי שבכל פעם שאני יוצאת לעולם אני לומדת משהו על עצמי ועל העולם, אני משתנה והעולם משתנה יחד איתי.

כל מפגש כזה עם חברות נר-אנון, כשאנו מייצרות דבר חדש ומשתייכות לדבר גדול מאיתנו, גורם לי לפרץ של אנרגיה טובה ופעילות מעניינת.

אנחנו צריכים מתנדבים/ות ופעילים/ות נוספים לארגון הכנס.
אין בחינות קבלה wink כל כח נוסף הוא כח גדול heart.
׳רק ביחד זה עובד׳

אוהבת, 
ורד - ועדת עלון.
 
header
Screen_Shot_...

פרטים לגבי כנס נר-אנון 2019
 
Screen_Shot_...

קבוצת אשדוד עברה למקום חדש
הפגישות יתקיימו בכל יום רביעי בשעה 19:30
ב״בית הקשיש״, רחוב הרי גולן 8, רובע י״א, אשדוד

נשמח לראותכם
 

פגישת הועדה הארצית התקיימה בתאריך 6/10/19
הפגישה הבאה בתאריך 3/11/2019 בשעה 19:00
במתנ״ס ברחוב לבורנו 17 בת ים

כל חבר נר-אנון יכול ומוזמן להשתתף

 
Screen_Shot_...
Screen_Shot_...
מעידות

המכור שלי הוא בעלי האלכוהוליסט. מאוד הייתי רוצה להגדיר אותו כ'מכור שעושה דרך' אבל הכי קרוב שאני יכולה לחשוב זה 'מכור שמחפש דרך' ואולי 'מכור שתועה בדרך' או 'מכור שצופה על הדרך'... אני לא יודעת. כבר הכרתי בחוסר האונים שלי מול המחלה של המכור. אני לא יכולה לגרום לו לעלות על דרך.

המצב שלו כמו שמאיר אריאל תיאר – חג, מועד ונופל. הוא לא שותה, ואז כן ואז שוב לא. הנפילות שלו הן עניין מתיש, מאכזב ומעציב כל פעם מחדש. אלה הרגשות שמתעוררים בי. ואני כבר יודעת קצת על התנתקות, על תפילת השלווה ועל כוח עליון.
אני מגיעה לנר-אנון כבר שנה וחצי. בראשי הכל הגיוני להפליא ונכון, ובכל זאת אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מועדת, ממש כמו בעלי המכור. אני מועדת כשאני מנסה לשלוט במצב, להזכיר לו ללכת לפגישות AA, מעודדת אותו לנסות קבוצות חדשות.

אני מועדת כשאני בודקת. נכון כבר לא את הכיסים או התיק אבל אני בוחנת אותו, בודקת 'אחוזי תפקוד, מצב רוח 'מסוכן'. אני רחוקה מלהיות נינוחה איתו. כשמצב מסוים נראה לי מסוכן אני מנסה למנוע ממנו פעולות מסוימות. נראה לי שאנחנו הבית היחיד בו פרצה פעם מריבה משום שהוא רצה להוריד את הזבל ואני ניסיתי למנוע ממנו לצאת מהבית והתנגדתי נחרצות.
והמעידות הכי מכאיבות לי כשהוא שתוי ואני לא מצליחה להתנתק ובטח שלא לשחרר באהבה. אני מתפרצת עליו, מדברת אליו בגסות, הודפת אותו ממני. אני זועמת. וגם כשזה לא יוצא החוצה ואני מחליטה לנווט אותו לחדר השינה לישון, הרי שבתוכי אני לבה רותחת, אני שונאת אותו. אני מדמיינת מתוך תחושות נקם וחרדה גם יחד תוצאות הרסניות למחלה הארורה הזאת. וכשהוא מתפכח אני עדיין מחמיצה פנים, נוטרת טינה, מאשימה.

אבל, וזה אבל גדול, מה שתיארתי הן מעידות, המעידות שלי, משום שאני בדרך. זו דרך לא פשוטה אבל כבר טעמתי את המצב כשהוא אחר. את הפעם כשחשתי בחרדה המתגברת ופניתי לספרות, קראתי והצלחתי להירגע. את הפעם שלחשתי לעצמי את תפילת השלווה וקיבלתי את מה שאני לא יכולה לשנות. את הפעם ששיתפתי חברה (לא, עדין לא התקשרתי), ציינתי באי-מייל שהיה בעניין אחר, שעליי להתייעץ עם בעלי מיד כשהוא יחזור להכרה, הרגשתי הרבה יותר קל אחר כך, אפילו מבודחת. פתאום המצב נראה לי יותר מגוחך ומצחיק מאשר טראגי.
אלו הפעמים שחררתי את החרדה, את השליטה, שחררתי את המכור והתרכזתי בעצמי. אלה ימים ספורים, ימים שקשה להכיר בהם מול כל הדרמה של המעידות שלו ושלי גם יחד.

אני יודעת שלא הייתי מגיעה לימים כאלה אם לא הייתי בנר-אנון. כמו שאמרתי אני מגיעה לכאן כבר שנה וחצי ועדיין תופסת את עצמי חדשה, ההתקדמות שלי איטית להפליא, יש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ולהפנים. אבל יש בי כוח וזהו כוח ההתמדה, הכוח לבוא פעם אחר פעם ולהקשיב. לחפש את המשפטים שמאירים לי איזה חלק בעצמי או במערכת היחסים עם המכור ועוזרים לי להגיע להבנה, לדרך פעולה שונה ממה שטבעי לי.
ההתמדה הזו קשורה לאמונה, האמונה בכוח עליון שאני תופסת אותו כמה שקורה בחדר, בזמן הפגישה, בדינמיקה של הביחד וגם אדם ואדם בנפרד מהקבוצה. בלי האמונה לא הייתה התמדה. אני מאמינה בצורה הבסיסית ביותר שהמקום הזה עושה לי טוב, כמו עכשיו. אני מאמינה שהמקום הזה יעזור לי להגיע למקום טוב יותר בחיי.

אוהבת, ס'
Screen_Shot_...
Screen_Shot_...
אלוהים יקר שלי,
כמה שאתה מכיר אותי ויודע את מעמקי ליבי. הלב מבקש תמיד את האמת, את האיזון, הרוגע והשלווה שקיימים בעולם הנפלא שלנו. אך לא תמיד ניתן להגיע לשם בכזו קלות. חשוב לי להבהיר: ת-מ-י-ד ניתן להגיע לשם, הבחירה שלנו היא רק באיזו דרך ללכת – הקלה או המתאתגרת יותר... (לא אוהבת להשתמש במונח ״קשה״ - את זה יש רק בלחם). אני לא מושלמת, ולא נבראתי כך. ניתנו לי פגמים וחסרונות כדי שאוכל לזהות אותם באחר ואז לתקן בעצמי. הבנתי שהדרך הנכונה והטובה לחיות את חיי ולנסות למצותם באופן הכי שמח ושליו - היא דרך התחברות שלי לעצמי, למרכז שלי.
להיות מכורה למכור זה לברוח מעצמי, לברוח לחלוטין. עם השנים נוכחתי להבין שזה מעייף מדי. הבנתי שחיי מתרחשים ברגע זה בלבד. הכל כך כך מהיר ודינמי כיום, תוכניות עשויות להישתנות ברגעים ספורים. בני אדם משתנים, הסביבה משתנה. הרגשות עולים ויורדים כמו מסע ברכבת הרים. לעיתים נדמה כי אין כמעט דבר קבוע

 
Screen_Shot_...
 
השייכות שלנו לנר-אנון מאחדת אותנו במחשבה ובפעולה עם אנשים בכל רחבי העולם.
כולנו משתתפים בתשוקה להתמלא בתוכן ובמטרה לחיים טובים יותר.
במידה שכל אחד מאיתנו יחיה על פי העקרונות הרוחניים והמסורות שלנו, כך תירבה עזרתנו אחד לשני, כך ניצור אחדות בינינו ללא הבדל מקום, דת, מין וגזע. אחדות שנותנת לכולנו תחושה של ערך ושייכות.
המסורת העשירית עוסקת בהתמקדות בהחלמה ובדרך - ולא התעסקות בנושאים ומחלוקות שאינם קשורים אלינו. החברה שלנו מרובה בדעות, אפליה, אלימות, גזענות ומאבקים פוליטיים. רק דרך הימנעות ממעורבות נחסוך טינה והתפלגות ונוכל לשמור על כבוד הדדי וקבלת האחר. נתמקד במטרה שלשמה אנו באים להחלמה - לקבל

 
Screen_Shot_...

חברים יקרים שלי אחד אחד, 

ניתנת לי זכות גדולה לשתף אתכם בעוד משהו מהדרך שלי. משהו מעצים, מיוחד, מרגש ונוגע בנבכי הנשמה...
השבוע הצטרפתי לפולי ובלה החברות היקרות לביקור משפחות בכלא ״אלה״
שבבאר שבע , וואוווו.....
היתה זו עבורי חוויה מיוחדת וחזקה, מעצם היותי חלק מהם.
העברת המסר שלי היתה מאד טבעית מאד כנה וגלויה עם רגישות אליהם וכמובן עם המון המון תקוה בלב!
ואני אוסיף ואומר תודה תודה על הזכות הגדולה, על החברות בדרך על התמיכה,
וכן הכי חשוב על שבחרתי להיות חלק מכם, אתם חלק משמעותי בחיים שלי. 
חזרתי הביתה מהביקור בכלא מרוגשת ומלאה בתובנות. הלב התרחב וכמה טוב היה לשבת שם מול ההורים ולחבק אותם בחיבוק חזק ואוהב...
לסיום תודה עמוקה לפולי ובלה, שהייתי לצידכן ברגעים כל כך מיוחדים...

תודה שאתם בחיים שלי 🙏
חנה

 
Screen_Shot_...
נשמח לקבל חומרים לעלונים הבאים. נא לשלוח טקסטים ב word ,
באורך של לא יותר מעמוד אחד (גודל גופן 12).
תת ועדת עלון רשאית לערוך את החומרים המפורסמים לפי הצרכים.
מעתה ניתן לעקוב אחרינו גם בטוויטר
אסירות תודה לאילנה שעורכת גם את אתר נר-אנון

 
Facebook Twitter
alexa-gaul-7...
alexa-gaul-7...
נר אנון הקו החם | 972505845886+