ארבע קבוצות צעדים פלוס אחת, זהו מניין קבוצות הצעדים שעשיתי ועדיין עושה מאז הצטרפתי לנר-אנון. ארבע קבוצות כחניכה, החמישית כחונכת בעצמי. חמש קבוצות שמסמלות עבורי את היותה של התוכנית דרך חיים. זה לא עוד קורס אקדמי מחכים, עם מועד פתיחה, סיום, מבחן או עבודת גמר וקבלת ציון, לא עוד סדנה חוויתית או חוג מעשיר ומהנה. זוהי עבודת חיים, צעד צעד להתפתחות וצמיחה רוחנית והיא כוללת בתוכה גם את אותם מושגים שהזכרתי. יש פתיחה בצעד ראשון, יש סיום בצעד שניים עשר. יש לימוד, העשרה, יש חוויה ויש גם הנאה, וציון הוא ציון דרך.
את המושג ׳עבודת שנים עשר הצעדים׳ שמעתי לפני שנים רבות. אפילו לא דמיינתי שיום אחד המושג הזה יהפוך להיות חלק משמעותי בחיי. בתחילה הכרתי את הצעדים בכותרתם מתוך קריאתם בחדרים, מתוך שיתופי החברים והחברות הותיקים ממני ומקריאת המסר היומי והספרות. רק כשהצטרפתי לקבוצת לימוד כחניכה, כחלק מחברותא בליווי והנחיית חונכת, התחלתי במסע האמיתי של הדרך. הוא דרש ממני כניעה, כנות, ויתור על בקורת וציניות, הוא דרש ממני ענווה, מסירה ועבודה. זה לא קרה ׳ביום אחד׳, זה גם לא קרה בסבב אחד של לימוד, גם לא בשניים… במסע שלי נדרשתי ליותר. תובנות הולכות ונאספות להן מבלי משים עד שמגיע זמנן, ברגע אחד מסויים, להופיע בצליל מרגש של אסימונים נופלים. לא יכולתי להגיע לכל זה לבד. כח גדול של חונכת, כח של חברותא השותפה לעבודה זו, עזר ועוזר לי להתקדם ולגדול.
היום במקביל ללימוד הצעדים כחניכה, אני זוכה להתקדם וליישם את צעד 12 בהעברת המסר. אני חונכת ועובדת עם קבוצת צעדים. לומדת מכל שיתוף, חוזרת אל הטקסטים, מעמיקה בהם עוד. שוב הצליל העדין של האסימונים…
בהכרת תודה על ההזדמנות ועל הידיעה ש"עוד יוסיף ויתגלה" מ