רק להיום

משך הזמן בתוכנית נר-אנון נתן לי תחושת בטחון שגויה. כולם אמרו לי שאני עושה
עבודה נהדרת. השלמתי עם זה שאני לא יכולה לשנות את בעלי, אבל עדיין רציתי
לעזור. עדיין חשבתי שאני יכולה להיות חלק בלתי נפרד מההחלמה של המכור.
התחלתי בקטן, עזרה קטנה פה עזרה קטנה שם, אבל היתה לי התוכנית מאחוריי.
הרגשתי ש"הפעם אני בסדר, אני יודעת מה אני עושה ויכולה להתמודד עם זה. הפעם
הזאת שונה".
ערב אחד התקשרתי הביתה והמכור ענה לטלפון. תוך כמה רגעים ידעתי שהוא
השתמש. עזבתי את העבודה מוקדם והלכתי הביתה מיד כדי להתעמת אתו. העימות
הפך במהרה לעימות פיזי הדדי. המכור ניסה לעזוב עם המכונית שלי ואני התקשרתי
למשטרה. כשהמשטרה הגיעה, כל אחד סיפר את הסיפור שלו ושנינו נלקחנו לכלא.
בתקופה הזאת הייתי בתוכנית כבר שנה וחשבתי שהתגובות שלי בשליטה. יכולתי
להשתמש בכל אחד מהכלים הרבים שלמדתי בתוכנית כדי להימנע מתוצאות אלו. היה
לי זמן רב לחשוב באותו לילה. יישמתי את מה שהאמנתי שהיה צעד עשר הכנה
הראשון שלי. קיבלתי את זה שהייתי בתא המעצר לא בגלל המכור, שהיה בתא
הסמוך, אלא בגלל הפעולות והתגובות הלא שפויות שלי. הייתי אחראית לעצמי.
תזכורת להיום: החלמה היא תהליך. ייתכן שלעולם לא אחלים לחלוטין. אני יכולה
להתפתח כל יום אם אשמור על כנות, מוכנות וראש פתוח לדרכים חדשות לעשיית
דברים.
״סייע להם לקבל את הכישלון לא כאמת מידה לערך של הדברים אלא
כהזדמנות להתחלה חדשה.״ ~ מתוך - ספר התפילות הנפוצות

nar-anon.org.il