אף פעם לא הייתה לי בעיה להשמיע את קולי, להתבטא. במסגרת עבודתי אני מעבירה הדרכות על במה מול עשרות אנשים. אני גם רגילה להיות הפיקסרית של כולם. תמיד היו לי פתרונות לבעיות הכי מורכבות (של אחרים…)
אבל כשהגעתי לראשונה לנר-אנון והתחלתי לדבר, פתאום הרגשתי את הדופק עולה, השפתיים מתייבשות והמחשבות יחד עם המילים מתבלבלות. לדבר מהבטן, על ענייני הלב זה חתיכת משקל… פתאום פגשתי את עצמי ואת חוסר הבטחון שלי במהירות של 200 קמ״ש.
עם כמויות האהבה שקיבלתי, נפתחתי יותר מפגישה לפגישה וחפרתי עמוק יותר משבוע לשבוע. אוהבים אותי בכל מקרה, היום אני באמת מאמינה בזה.
לפני כחודש התבקשתי להיות דוברת בכנס נר-אנון 2021. אמרתי ״כן״ ושוב הדופק עלה…
הבנתי שלא רק שאני הולכת לדבר על נושאים של הלב, אלא שזה יהיה מול הרבה יותר אנשים מחברי קבוצת הבית שלמדתי להכיר ולאהוב. לכי תפתחי בפני עשרות אנשים שאת לא מכירה את הדברים שאת חוששת להגיד לעצמך… אז דחיתי את ההכנה של מה אגיד עד לבוקר הכנס.
הגעתי לכנס – חיבקתי אנשים שפגשתי לראשונה, הפרצופים המוכרים עשו לי נעים בלב, אנרגיות של התעוררות… את מה שהרגשתי קשה לי להסביר במילים, זה כמו לדבר על אוכל מהילדות – אתה צריך לטעום ולהריח, אי אפשר להעביר מרחוק את ההרגשה.
במפתיע (או שלא) הלחץ שלי ירד ככל שזמן הדוברות התקרב. לפני שעליתי החלטתי למסור, לזרוק את השכל ולדבר מהלב, הבנתי שהלב הוא הפילטר הכי נכון.
פעם ראשונה שעליתי לדבר בלי להתכונן, ועוד על חוסר חוסר אונים…והרגשתי בהתעוררות ענקית. זה תמיד נכון, דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב. הרגשתי שאני מצליחה לגעת, לעורר הזדהות. ריגשתם אותי בחיבוק הענקי שנתתם, חיבוק ללא תנאים, כזה שאוהב מבלי להכיר, כזה שאפשר להתפרק לתוכו.
כל כך משחרר לדבר בלי להתאמץ להיות נכון, כל כך נעים לקבל אהבה ולהרגיש שייכת.
אנחנו חיים בדור ששוכח לדבר מהלב, לפעול מהלב, אנחנו שוכחים לפעמים שהלב הוא המרכז הכי חשוב שמחבר בין כולנו, ומעל הכל מחבר בינינו לבין הכח העליון שלנו.
אני אסירת תודה למארגנים ולאלו שהשתתפו והגיעו לכנס. מקווה שנהניתם ממני כמו שאני מכם.
אוהבת, יפעת