רק להיום

אספתי והדבקתי את שברי חייו של בני במשך כל כך הרבה זמן עד שכבר לא ידעתי כיצד לעצור. הרגשתי כבולה לילד הבוגר המכור הזה. ידעתי שהקשיים הנוראיים והייסורים הרגשיים של התמכרות לסמים הורסים אותי והבנתי שאני זקוקה לעזרה.

מצאתי את פגישות נר-אנון והתחלתי להשתתף באופן קבוע. כל פגישה שנכחתי בה נתנה לי יותר בהירות. כאשר הייתי מוכנה להתמקד ולעבוד על מה שנזקקתי לו, היו שם כל כך הרבה כלים להשתמש בהם. הייתה לי בעיה להחליט איזהו הטוב ביותר עבורי. התברר שקשה לי מאד לקבל שהתמכרות לסמים זאת מחלה, לתרגל התנתקות, להשיג לעצמי כוח עליון ולעשות חשבון נפש כנה של עצמי.

׳לשנות את מה שאפשר׳ הפך קל יותר עם הזמן כיוון שהתחלתי לראות תוצאות. לא כל כך עבור בני, אלא עבור עצמי. בגדול, התקשורת בינינו השתפרה. חיי הפכו שוב לכמעט נורמליים אף שלא יכולתי לראות שום שיפור בחייו. הוא המשיך לקבל החלטות גרועות, אבל כעת הבנתי וקיבלתי שאלה היו הבחירות שלו. אני משוכנעת לגמרי שאינני יכולה לשלוט באף אחד חוץ מאשר בעצמי.

תזכורת להיום: לפעמים אני מרגישה פיתוי לסגת להתנהגויות המוכרות. כאשר זה קורה, ההתנתקות שלמדתי והקבלה גורמים לי להתנער ולחזור חזרה למסלול. והחשוב ביותר, בזכות נר-אנון אני בסדר עם עצמי, אני מודעת לדברים שניתנים לשינוי ולאלה שלא.

״היום תהיה לי שמחה גדולה עם אנשים אחרים אם אקבל אותם כמו שהם ואנסה לשנות את עצמי בלבד.״ ~    קארן קייסי