רק להיום

הצעד התשיעי היה נושא אחת הפגישות האחרונות: ״כיפרנו על מעשינו במישרין בפניי אנשים אלה, ככל שהדבר התאפשר, פרט למקרים שמעשה זה עלול לפגוע בהם או באחרים.״ בתחילה חשבתי שעל בתי להתנצל בפניי על כל מה שעברתי, ועדיין עוברת בגללה בשנים האחרונות. כאשר הקשבתי למסר של נר-אנון, הבנתי שהיא לא עשתה לי דבר, אלא לעצמה. מה שקרה הוא שנתתי לעצמי להיות מושפעת מפעולותיה.

כשלמדתי את הצעד הרביעי גיליתי שאיני קורבן. להיפך – היו לי סיבות רבות לבקש את סליחתה של בתי. לפני נר-אנון הייתי מלאת כעס. הכעס גרם לי לבוז לה, להקטין ולבייש אותה ובאופן כללי לנסות לגרום למכורה לחוש חסרת ערך. לא ידעתי שהתמכרות היא מחלה וחשבתי שגישתה של בתי הייתה ניסיון לתקוף אותי ולגרום לי סבל. אני מבינה כעת לחלוטין שדרך מחשבה זו הייתה מוטעית וחסרת טעם, ושתגובותיי הראשוניות הביאו לניכורה ולא עזרו לה. תגובותיי פגעו בבתי ובי. כעסי לא הקטין את הסבל שחוויתי. הוא רק החמיר את המצב.

תזכורת להיום: הגעתי לנר-אנון כי הייתי פגועה, אולם לאחר שלמדתי את המסרים של נר-אנון, הבנתי שכדי שהכאב יחלוף, עליי לעשות תיקון קודם כל לעצמי, ואחר כך לסלוח לאנשים שפגעתי בהם, ככל שהדבר מתאפשר, כולל לבתי המכורה. סליחה היא צעד לכיוון החופש.

״כשאוכל לעמוד בפניי הפיתוי לשפוט אחרים, אוכל לראותם כמורים לסליחה בחיי, אלה שמזכירים לי שאוכל לזכות בשקט נפשי כשאסלח ולא כשאשפוט.״   ~  ג'רלד ג'י. ימפולסקי

http://www.nar-anon.org.il