רק להיום

כשהלכתי לפגישת נר-אנון הראשונה שלי, הייתי מבולבלת וחיפשתי תשובות. לא ידעתי מה עוד עליי לעשות עבור המכורה. רציתי להבין את ההבדל בין ׳לעזור׳ לבין ׳לאפשר׳. המשכתי להגיע לפגישות ולמדתי מתוך השיתופים והניסיון של חבריי בנר-אנון.

אני לומדת שאחת הדרכים לאפשר את השימוש היא לעשות עבור המכורה את מה שהיא יכולה לעשות בעצמה. החלטתי שאני אפסיק לאפשר לה. אשאל את עצמי כל פעם אם זה משהו שהמכורה מסוגלת לעשות בעצמה, או שמא אני הולכת לעשות עבורה משהו שלא יעזור לצמיחתה.

לעזור למכורה להימנע מההשלכות הישירות של פעולותיה זו דרך פעולה שמאפשרת. לכן עשיתי שינוי וכשראיתי שהשימוש שלה מכניס אותה לצרות, לא ניסיתי יותר להתערב.

כשהמשכתי ללכת לפגישות, למדתי שאני יכולה להיות גמישה מבלי להפוך לשטיח שכולם דורכים עליו. המשמעות הייתה עבורי שיש לי ברירה ואני יכולה לשנות את דעתי כאשר אני מרגישה שזה הכרחי. המחשבה הזאת והצמיחה הזאת מנחמות אותי משום שהן מראות לי שיש לי שליטה בחיי.

למדתי שאני יכולה לאהוב את המכורה מבלי לחנוק אותה. נחמד לגלות שאני לא חייבת לחיות עם כל מי שאני אוהבת, וגם לא להרגיש אשמה כשאני לא עושה עבורם את מה שהם יכולים לעשות בעצמם.

תזכורת להיום: רציתי לדעת כמה עבודה אני צריכה לעשות לפני שאעביר את הטיפול במכור לכוח העליון שלי. לבסוף הגעתי להבנה שאני יכולה לשחרר, והתשובות שאני מחפשת יהיו כאן כאשר אהיה מוכנה לקבלן.

״לפעמים הדרך איננה ברורה...  זה הזמן לעצור, לבקש הנחיה ולנוח. זה הזמן לשחרר את הפחד. לחכות. להרגיש את הבלבול והכאוס, ואז לשחרר אותו. הדרך תופיע מעצמה. הצעד הבא יתגלה.״  ~   מלודי ביטי

www.nar-anon.org.il