התמכרות – מחלה משפחתית
התמכרות היא מחלה משפחתית. מחלה זו משפיעה על המכורים בצורה פיזית ורגשית ומשפיעה בצורה דרמטית גם על האנשים הקרובים אליו. אנו, שמאוד אכפת לנו, נגררים ל׳טירוף׳ שבמחלה שלהם. כל תשומת הלב שלנו מתמקדת במכורים ואנו מנסים לשלוט עליהם ולתקן את החיים שלהם.
זו הדרך שבה מחלתנו באה לידי ביטוי
אף על פי שכוונותינו טובות – הנהגותינו, בדומה לזו של המכורים, נהפכת לבלתי שפויה. אנו הופכים להיות בלשים ומחפשים בתוך חפציהם האישיים הוכחות לשימושם ולקשר האישי שלהם לסמים. אנחנו זורקים את הסמים, מנדנדים, נוזפים, מתלוננים, מתחננים, מנהלים משא ומתן – הכל ללא הועיל. כל מחשבותינו מרוכזות סביב מה שהמכורים עושים או לא עושים.
זו האובססיה שלנו
כואב לנו לראות את היקרים לנו הורגים את עצמם באמצעות שימוש בסמים. המכורים שלנו ממשיכים להוציא סכומי כסף גדולים ונראה שבכלל לא איכפת לה ממקום העבודה שלהם, מהחשבונות המצטברים, מהמשפחה או מההידרדרות במצבם הבריאותי. בנוסף, קיים גם איום של מאסר ואלימות. כל אלה מייסרים עד מאוד את האנשים שקרובים אל המכורים.
אנחנו מתחילים לדאוג. אנחנו שומרים, מתרצים, משקרים ומשלמים חובות וחשבונות ואז… אנחנו ממשיכים ודואגים עוד יותר.
זו החרדה והכעס שלנו
עם הזמן, מצבם והתנהגותם של המכורים מתחילים להכעיס אותנו. במידה והמכור הוא בן זוג, נראה את משאבינו הכלכליים מתרוקנים ואוזלים. כאשר המכור הוא בן, כל התקוות והחלומות שהיו לנו מתחילים לדעוך. כאשר המכור הוא הורה, ייתכן ולא הייתה לנו מעולם ילדות, בגיל צעיר נטלנו על עצמנו אחריות הורית על ההורה. האחים של המכורים, החברים שלהם ועמיתים לעבודה – יתכן שחיפינו עליהם, האשמנו אותם, או תירצנו התנהגות לא מקובלת. אנו דואגים ולוקחים על עצמנו את כל האחריות של המכורים, מתרצים ומנסים לחפות עליהם. רבים מאיתנו סובלים מהעויינות והזעם שהמכורים מפנים כלפינו. אנו מתחילים להרגיש מנוצלים, לא אהובים והעלבונות והפגיעות שאנחנו סופגים, גורמים לנו לרצות להחזיר מידה כנגד מידה. אנחנו מתרגזים, מאיימים, מזכירים את העבר או נוקטים בשתיקה רועמת.
זו ההכחשה שלנו
יכול להיות שהתחושה ההרסנית ביותר שאנחנו חווים כתוצאה מחיים עם מכורים היא החרדה שאנחנו לא מספיק נבונים או מספיק טובים כי לא הצלחנו לפתור את בעיותיו של האדם שאנחנו אוהבים. נדמה לנו שאנחנו אחראים להתמכרות שלהם בגלל משהו שעשינו או לא עשינו.
זוהי תחושת האשמה שלנו
בייאושנו חיפשנו תשובה, הגענו לנר-אנון כדי לשנות את התנהגותם של המכורים, ידענו שאנחנו כבר לא מסוגלים להתמודד אם זה בכוחות עצמנו. במהרה הבנו שכדי להשיג הקלה, אנו צריכים לשנות את מחשבותינו ואת גישותינו. מצאנו אנשים בנר-אנון שהבינו מה אנו עוברים, וכדי לעזור לנו הם מוכנים לשתף מניסיונם, מכוחם ומתקוותם. בנר-אנון למדנו כיצד לחיות כל יום ביומו, עצרנו את תכנון העתיד. למדנו להתמודד עם רגשות פחד, אשמה, אובססיה, חרדות והכחשה.
דרך יישום 12 הצעדים בחיינו, אנחנו מנסים לשנות גישות ולמצוא דרכים להפחית את תחושת היאוש שאנחנו מרגישים, אנחנו לומדים מהי האחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים ומגלים בתוכנו רגשות של אהבה והערכה עצמית. אנחנו מתפתחים מבחינה רוחנית.
ההתמקדות האובססיבית שלנו במכורים מתחילה לנוע לכיוון טיפול בחיינו שלנו.