רק להיום

המכור שבחיי רצה לעצב מחדש את חדרו ובחר צבע מסוים לקירות. תהיתי  "הוא ממילא מסטול כל הזמן, איך הוא יידע איזה צבע לבחור?" התערבתי, בחרתי וקניתי צבע אחר, בהיר יותר שחשבתי שיתאים יותר לחדר שלו.

היהירות גורמת לי להאמין שלא רק הבחירה העיצובית שלי מוצלחת יותר אלא גם האמונות והמחשבות שלי יותר חשובות מהאמונות והמחשבות של אחרים ושהחיים שלי בעלי חשיבות רבה יותר משל האחרים.

בעבר, היהירות שלי גרמה לי לחשוב שהדרך שלי היא הדרך הנכונה יותר והיחידה האפשרית עבור כולם. עכשיו, כשאני מתחילה לחשוב באופן הזה, אני מתרגלת את צעד שבע ומבקשת בענווה שהיהירות שלי תוסר. ללא יהירות אני יכולה לקבל את המחשבות והאמונות של האחרים ולדעת שבסופו של דבר הרגשות שלהם שייכים להם. ענווה מאפשרת לי לכבד את המחשבות, האמונות והרגשות של האחרים ובעיקר את אלה של המכור.

תזכורת להיום: הבסיס החדש הזה למערכת היחסים החדשה שלי עם עצמי פתח בפניי עולם שלם וחדש של שמחה שהייתה עד כה נסתרת. סדרי העדיפות שלי ברורים לי כעת. אני אנושית בענווה.

״מה שאנחנו לומדים אחרי שאנו כבר יודעים את הכול, זה מה שבאמת נחשב.״  ~   אנונימי

www.nar-anon.org.il