רק להיום

כשבני כמעט נהרג, עבר התקף פסיכוטי כתוצאה משימוש בקראק ועמד בפני מאסר של עשר שנים בכלא, והכול בלילה אחד, כל כך חששתי לו עד שחשבתי שלא אשרוד.

הייתי נואשת לקבל כלים. כשאישה שיתפה בקבוצה שיש לה שלושה בנים בוגרים בבתי כלא, ידעתי שהיא החונכת המתאימה לי. היא הייתה זו שידעה בפני מה אני עומדת. היה לה בדיוק מה שרציתי – דרך לשרוד עם ילדים בכלא.

בעזרת החונכת שלי למדתי להרפות ולתת לילד הזה להיות אדם בוגר שנושא בתוצאות השימוש שלו בסמים. עשיתי כל מה שאמרה לי: לקרוא ספרות, לכתוב, לעבוד את הצעדים ולעשות שירות.

למדתי להאמין שמה שהמכור צריך לעבור, אם זה יאוש ואפילו מוות, זה המסע שלו, לא שלי. פעמים רבות גורלו היה תלוי על חוט השערה. כיום, שנים רבות מאוחר יותר, החונכת שלי ואני אסירות תודה לכך שבניגוד לאבותיהם, הבנים שלנו כבר אינם בבתי כלא ומצאו החלמה.

תזכורת להיום: אני עושה מה שהחונכת שלי עשתה עבורי, במיוחד כשמגיע חבר חדש לפגישה: אני משתפת  בסיפור שלי. בדרך זו החבר החדש נוכח שאינו לבד יותר אלא בחברת אנשים המבינים את מצבו.

״חונכים, אמצו אחד, השתמשו באחד והיו לאחד״ ~ לא ידוע