רק להיום

24 בינואר לא קל להשלים

בצעד הראשון הודיתי ש"אני חסרת אונים מול המכור ושחיי הפכו בלתי מנוהלים". אני יודעת שאני חסרת אונים מול אנשים, מקומות ודברים. לא קל להשלים עם חוסר אונים.

הרגשת חוסר האונים השאירה אותי חסרת נשימה! רוב חיי הייתי אדון לעצמי והייתה לי שליטה על חיי – לפחות כך האמנתי. חשבתי שאין הרבה דברים שאינני מסוגלת לעשות, כך שחוסר אונים היה משהו שלא יכולתי להשלים איתו בקלות.

כשההתמכרות נכנסה לחיי והפכה אותם על פיהם מצאתי למזלי את נר-אנון!

בתכנית למדתי שאני יכולה להודות בחוסר האונים שלי. הצעד הראשון הזכיר לי שאין לי שליטה על חיי אנשים אחרים, וגם הראה לי שהכוונות שלי לשלוט באחרים הפכו את חיי לבלתי מנוהלים. כשהגעתי לנר-אנון ושיתפתי באופן כן בחרדה ובתסכול שלי על חוסר יכולתי להשלים עם מה ״שלא ניתן להשלים איתו״, פתחתי דרך לקבל עזרה מהקבוצה ומהכוח הקיים. הבנתי שזה בסדר להיות חסרת אונים כי אני תחת חסותו של כוח גדול ממני.

 

תזכורת להיום: כשאין בידי לעשות דבר כדי לעזור למכור או לאחרים, אני יכולה לשתף ברגשותיי את חבריי. אינני צריכה לפחד. אני רואה את חוסר האונים שלי ומשחררת את בעיותיי לכוח העליון.

 

״נרשה לאלוהים הטוב לעשות תכניות לעתיד – כי האתמול חלף, המחר עדיין לא כאן ולנו יש רק את היום.״ ~ אמא תרזה