רק להיום

זמן קצר לאחר שנולד בני, אביו נעצר באשמת התנהגות אלימה תחת השפעת קוקאין ואלכוהול. הערבות ועורכי הדין שלו היו עניין יקר. לא הצלחנו לעמוד בתשלומים החודשיים ונאלצנו להכריז על פשיטת רגל. עבדנו במשרות כפולות לפניי ואחריי ההרשעה כדי לממן את המאבק המשפטי.

בזמן שהילדים גדלו משפחתנו ׳בילתה׳ את סופי השבוע בביקורים בבית הסוהר בו ישב המכור. כדי לבקר אותו היינו צריכים לחכות בתור, למלא אחר הוראות בית הסוהר ולעבור חיפוש. קיווינו שהביקורים שלנו עוזרים לו להעביר את הזמן ומקלים עליו. חשבנו שזה חשוב שהילדים שלנו יבלו זמן כלשהו עם אביהם, לא עצרתי לחשוב באיזה מחיר.

במשך כמעט עשרים שנה של הכחשה ומחשבה מכושפת לא עלה על דעתי שהבעיה הייתה השימוש בסמים. הכרתי תודה על כך שהאתגר המשפחתי נבע מבעיה משפטית ולא מאיזו מחלה רצינית. לא עלה על דעתי שהשימוש בסמים היה מחלה.

למדתי שהמחלה מסכנת החיים של ההתמכרות התפרצה במשפחתי ושבן זוגי מכור באופן חמור. בעזרת הפגישות בנר-אנון, הסיסמאות, הספרות, החונכים, הצעדים, השיחות, הכנסים ועבודת השירות בנר-אנון, אני מצליחה, לאט לאט, להתנתק. החלטתי להפסיק עם הביקורים בבית הכלא. ואפילו כשההתמכרות של בני, כבחור צעיר, הביאה אותו לכלא, בחרתי שלא להגיע לשם למרות כל אהבתי אליו.

תזכורת להיום: למרות שהיה לי קשה לתפוס את הרעיון, התנתקות באהבה משמעה שאני מתמקדת בעצמי ובהחלמה שלי במקום לכלות את זמני בדאגה לענייני המכור. כך השלווה חוזרת  לאט לחיי.

״אם אייחס לעצמי ערך מועט אני יכול להיות בטוח שהעולם לא יעלה את המחיר עבורי.״  ~  אנונימי

www.nar-anon.org.il