״רק להיום לא אירתע, במיוחד לא אפחד ליהנות ממה שיפה ואאמין שכפי שאני אביט על העולם, כך העולם יראה לי.״ (לפתח – אמונה, נכונות ופתיחות. לוותר על – פחדים, הערכה עצמית נמוכה, חוסר בטחון, עלבון והתמקדות בחצי הכוס הריקה)

יום שישי בבוקר, מקבלת טלפון מחברה אם אני רוצה לבוא לשמוע אותה מעבירה הרצאה במוזיאון בפלמחים. פלמחים… שניה מהים… וואו, ים זה החולשה שלי.

אבל סוער בחוץ אני אומרת… והיא אומרת שאמרו בתחזית שיתבהר לקראת הצהריים.

אבל זה יום שישי,  מחכים לי אינסוף בישולים וזה היום היחידי שאוכלים ביחד.

אבל…

אני כבר עומדת להגיד 'לא!' ואיכשהו אומרת 'כן, אני באה'. מאיפה זה יצא??

אני בעיצומה של העבודה על צעד עשר והדפים מלאים בשאלות של 'רק להיום'. כנראה זה חדר לי לתודעה, אפשר אחרת, אני לא חייבת להסתכל הסתכלות מצומצמת על העולם. יש שפע של טוב, יש שפע של תוכן ויש שפע של ים.

בדפי העבודה מבקשים מאיתנו לשמור על עירנות, עירנות מבחינתי זה לבחון את ההרגלים שלי ולבדוק אם לא כדאי לבחור אחרת. כנראה נכנסתי למצב של עירנות… בוודאות נכנסתי למצב של עירנות! בוחנת את האוטומט שלי ובוחרת לעשות אחרת, נקודה לזכותי. 

מודיעה לבן הזוג שלי שאני יוצאת לשעתיים שלוש ואם הוא יכול לעזור לי בהכנות במטבח, הוא נענה בחיוב ואפילו מפרגן לי. שולחת לו רשימה בוואטסאפ – לקלף שני ראשי שום, בצל, גזר ותפוחי אדמה, ולהכין טחינה.

נכנסת לאוטו ונוסעת, איזה כיף! אני מבחינה בנסיעה שאחרי בוקר סוער ברמות יש רגיעה, השמים כחולים עם מעט עננים, האוויר נקי, תענוג.

מגיעה בדיוק לתחילת ההדרכה במוזיאון הקטן והחמוד שמכיל כל מיני ממצאים ארכיאולוגיים שמצאו על החוף, שומעת את ההדרכה של חברה שלי שמצליחה להפיח רוח חיים בממצאים, אחר כך מטיילות בקיבוץ עד לקו החוף. מדברות, נהנות וחוזרות הביתה. הייתי בגן עדן עלי אדמות. למשך שעתיים. רבע שעה מהבית! כל הכימיה של הגוף שלי השתנתה… הייתי בהתפעמות, בשמחה… באתי הביתה וכל מה שביקשתי התבצע… רק להיום אני ממש אוהבת את בן הזוג שלי. הפשלתי שרוולים ויאללה לבישולים, האוכל בוודאות יצא טעים היום. תודה לתוכנית תודה לצעדים תודה לכוח הגדול ותודה לאלוהים

0
    0
    העגלה שלך
    העגלה שלך ריקההמשך לקנות
    פתח צ'אט
    💬 זקוק לעזרה?
    שלום
    אנחנו יכולים לעזור לך?
    דילוג לתוכן