למעשה, אובדן של כל מה שהכרתי עד עכשיו.

יש את התקופה של לפני והתקופה של אחרי…

אחרי ההתפכחות שלי, נר-אנון היוותה עבורי עמוד תווך רציני.

לפני נר-אנון האמנתי שאני בשליטה! מבינה ויודעת מה נכון לעשות, ראיתי רק את מה שרציתי / אפשרתי לעצמי לראות. האמנתי בלב רחב ותמים שאם רק אנסה, אנסה ממש חזק ואתן את כל כולי, אצליח לגרום לו להפסיק לשתות ולראות את מה שראיתי באופן ברור – שהוא בחראקירי על החיים שלו.

ואחרי, אני רואה את כל מה שפחדתי לראות.

זו המציאות – טוב ורע יחד. גם אם לא ארצה לראות אותה היא קיימת, נוכחת כמו סלע איתן!

הפנמתי שגם אם אעשה סלטות באוויר ואעבוד בזה 24/7, גם אז, יש דברים שלא תלויים בי.

דברים שאין לי שום שליטה עליהם וגם לא תהייה לי. רק אתיש את עצמי מהנסיונות …

סיטואציה שגורמת לאובדן ערך עצמי, אובדן אמונה עצמית ובלבול אינסופי.

אני אישית לא מאמינה באלוהים, אבל כן מאמינה בעצמי, באנושות ובטבע. מאמינה שאנשים שאנחנו בוחרים לחיות לצידם וסביבנו משפיעים עלינו ועל החיים שלנו וזה הכוח העליון שלנו.

כמעצבת, אני מאמינה שאנחנו מעצבים לעצמנו את החיים (בהתאם לנתונים בשטח).

אני מקווה ומאחלת לעצמי לעצב מחדש את חיי – לקבל בשלווה את הדברים שאין ביכולתי לשנות. אומץ והרבה, לשנות את הדברים שיש ביכולתי לשנות ותבונה אמיתית וכנה להבחין בין השניים.

רק להיום אני משתדלת לאבד את הכעס שלי. אני עדיין עובדת על זה כי מבינה שלא יקדם אותי ולא ישרת אותי.

תודה ענקית לנשים ולגברים האמיצים והנפלאים שנאבקים ושנותנים לי בענווה מנסיונם, כוחם ותבונתם ומלמדים אותי כל יום רביעי מחדש פרופורציה לחיים.

אוהבת אתכם וכמובן שאמשיך לבוא?  מ׳